: ספר סימן רסז

הקודם הבא

בעזה"י

שוכ"ט לאהובי תלמידי הרבני המופלג החו"ש כמו"ה יודא קארמיאל נ"י בק"ק טערצאל:

אשר שאלת אם יש לסמוך על מה שהביא בני יששכר מאמר חדשי תמוז מ"א אות י"ז בשם ספר עיקרי דינים דאם נשאר לו בשר מסעודת שבת מותר לאכלו בט` ימים של חודש אב אפי` בחול הנני להעתיק לך מ"ש על גליון שו"ע או"ח סי` תקנ"א ע"ד מג"א שם סקל"א שהביא ובהג"מ כתב מהרא"ק הניח לבניו הקטנים לאכול בשר בערב ת"ב שחל בשבת אח"צ עכ"ל משמע דס"ל דלגדולים אסור ולקטנים מותר והא דכתב בשבת משום דמעשה היה בשבת שנשאר להם מסעודת שחרית כנ"ל וז"ל שם. ואף שנשאר מסעודת שחרית לא אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי כמו באיברי בשר נחירה בחולין י"ז ועיין באשר"י שם וזה דלא כברכי יוסף סי` תקנ"א אות ו` והחילוק ביארתי במק"א ועיין נוב"י תנינא יו"ד סי` נ` ומהר"ם שיק או"ח סי` רפ"ו ומחנה חיים ח"ר סי` נ"ה ואו"ח ח"ג סי` מ"א עכ"ל שם ומבואר שאסור מה שנשאר משבת לימי החול:

ולמען שתבין החילוק בין נ"ד לדברי הרא"ש צריך אני להודיעך מ"ש בתשובה אחת להגאבדק"ק טשעטשעוויטץ נ"י בחיו"ד סימן י"ב ביישוב קושית תוס` נדה מ"ו ע"ב ד"ה כגון שהקדיש הוא ואכלו אחרים שהקשו וא"ת ואמאי לא מוקי כגון שאכל הוא בעצמו לכשהגדיל וכו` ונ"ל דרא"ש חולין י"ז כתב דנפ"מ בעי דר"י לענין איברי בשר נחירה גם לדידן כגון לאדם שאסר עצמו באחד מן המינין מזמן ידוע ואילך וכשיגיע הזמן היה לו מאותו המין שהיה אוכל והולך עד שהגיע הזמן אם מותר לאכול מה שנתותר בידו ע"ש ולפי"ז הי` נ"ל נפ"מ אחרת לענין אותו ענין גופא אם ניתותרו איברי בשר נחירה מזמן קטנותא דכשהיה קטן היה מותר בהן אם מותר לאוכלם כשהגדיל דג"כ איכא למימר כיון דאישתראי אישתראי אך ז"א דהא כתב נובי"ת יו"ד סי` ס"ד דדוקא במה שלא נאסר לשום אדם עד אותו זמן אמרינן כיון דאישתראי אישתראי אבל במה שאסור לאחרים אף שהיה מותר לאדם זה ל"ש כיון דאישתראי אישתראי ע"ש ממילא בקטן שפיר אסור איברי בשר נחירה כשהגדיל כיון דלאחרים אסור ולפי"ז מיושב קושית תוס` דכל זמן דלא ידעינן דאסור לאחרים ליכא לאוקמא כגון שאכל הוא בעצמו לכשהגדיל דכיון דאינו אסור לאחרים לעצמו נמי מותר כיון דאמרינן כיון דאישתראי אישתראי לכן מוקי לה כגון שהקדיש הוא ואכלו אחרים ואז גם לעצמו אסור כשהגדיל וא"ש:

וע"ז השיב לי הגנ"י דאיך אפרנס רישא דברייתא לענין זדון שבועה דאחרים פטורים כמו"ש תוס` שם ואחר הרבה תשובות שכתבתי לו ע"ז השבתי לו דאפי` נימא דשבועה לא משכחת רק באיסור גברא ולא באיסור חפצא כשאר תירוצים שבתוס` שבועות כ"ד ד"ה משא"כ ולא משכחת לה באחרים וכסברת התוס` בנדה בקושיתם נמי לק"מ דנ"ל דל"ש סברת כיון דאישתרי אישתרי רק באיסור חפצא כיון שלא היה חל שם איסור על החפץ עד הזמן לא חייל ג"כ מכאן ולהבא אבל באיסור גברא כשבועה ל"ש כלל כיון דאישתרי וא"כ בזדון שבועה ל"ש כלל סברא כיון דאשתרי אבל בהקדש דהוא איסור חפצא שפיר י"ל כמו"ש ע"כ ולפי"ז כאן נמי אין האיסור על החפץ דאין הבשר אסור רק האיסור על הגברא שאסור לאכלו ל"ש כלל לומר כיון דאישתרי אישתרי והרא"ש קאי באדם שאסר עצמו אחד מן המינים דהיינו בקונם שפיר שייך לומר כיון דאישתרי. ובזה יבא שלום ינוח על ראשך כנפשך ונפש רבך הדוש"ת:

עמרם הק` בלוהם בק"ק הנ"ל:

+ ציונים לספרים המביאים את דברי הבית שערים - שו"ת בית שערים ח"ג סי` ט"ז, כת"י שו"ת שיבת ציון בענין בשר שנשתייר משבת בט` הימים, שו"ת משנה הלכות ח"ח סי` רי"ט, חי"ג סי` קי"ב, חיי נפש ח"ו עמ` רע"ח. +